פרק י"ב: יומנו של דוד- אני מתחרט!

תקשיב יומן! נתן הנביא הגיע היום לארמון! הוא בא ומספר לי איזה משל על שני אנשים שאני צריך לקבוע מה יעלה בגורלו של האנשים. במשל היו שני אנשים: איש עשיר ואיש עני. הוא אמר שלאיש העשיר כבשים רבות ולעני כבשה אחת בודדה שאותה הוא אהב מאוד. הוא גם אמר שיום אחד, אורח הגיע אל האיש העשיר. העשיר לא רצה להכין לאורחו סעודה מאחת מכבשותיו אז הוא לקח את הכבשה של העני ממנו ועשה ממנה ארוחה. בהתחלה, חשבתי שעל העשיר יש לגזור דין למוות על חוצפתו לעשות זאת! וחשבתי לעצמי, למה נתן לא הרג אותו מיד? חוצפה שכזו לא תהיה בממלכתי! אבל לאחר מכן, נתן אמר שיש עוד משהו במשל שהוא לא סיפר לי. עוד פרט חשוב מאוד- הסיפור מדמה את מה שקרה במציאות! ואני הוא האיש העשיר! ואז הבנתי שאם הוא היה אומר לי בצורה רגילה שאני מלך רע הייתי כועס עליו מאוד אז הוא העביר לי את המסר הזה בדרך שבה אבין זאת לבד. שעברתי על חוקים שקבע האל בלוחות הברית.

אם רק הייתי יכול הייתי חוזר בזמן ומתקן את הכל...

פרק י"א: יומנו של יואב- פקודות דוד

 דוד השתגע!
הוא התאהב באיזו אישה שהוא ראה. עד כה הכל בסדר. אבל מפה- הכל מסתבך! האישה הזאת היא בת שבע! והיא כבר נשואה לאוריה החיתי! הוא ניצל את זה שאוריה ואליעם (אביה של בת שבע) נמצאים בקרב נגד עמון וביקש ממני במילים פשוטות- להרוג אותו. להציב אותו במקום מסוכן בקרב, ושאני והצבא ננטוש אותו לבד ואז בני עמון יהרגו אותו בנשקם. אז כמובן ששיניתי אתך הפקודות שלו! אני לא רוצח! בעצם עשיתי הכל הפוך! שמתי אותו ליד לוחמים טובים ולא נטשנו אותו לבד. אבל לצערי, בין הנופלים בקרב היה גם אוריה. כשעשה זאת, הוא עבר על הדיבר השישי- לא תרצח! אני יודע שבתור מפקדו של דוד אני אמור למלא את כל פקודותיו במלואן אבל זה כבר יותר מידי!

הוא פשוט השתגע!

פרק י"א: יומנה של בת שבע- הצד השני בסיפור...

דוד פשוט כל כך תמים! איך הוא לא הבין כלום! הוא הרי המלך- שנבחר על ידי האל! טוב, יומן, כדי שאתה תבין על מה אני מדברת אני אחזור לתחילת היום...

בתחילת היום...

בעלי ואבי, אוריה ואליעם, הלכו להילחם בקרב נגד עמון, ואני- ניצלתי את ההזדמנות. כל יום קבוע הייתי הולכת אל גג ביתי ללא בגדים ובגלל שהארמון  הוא ליד ביתי הזמן עשה את שלו ודוד התאהב בי. אז הוא הזמין אותי אל הארמון ואחרי כמה זמן- אני בהיריון. לא שזה הפתיע אותי כן...

דוד, אתה פשוט תמים כל- כך!

פרק י"א: יומנה של בת שבע-ביי, ביי אוריה, שלום דוד!

קרה היום משהו לא נורמלי! אחרי עכמה זמן שאני נשואה לאוריה החיתי פתאום מגיע דוד, ונחש במי הוא מתאהב? בי! מלך ישראל- מתאהב בי! הוא קרא לי אליו לארמון ולא הרבה זמן אחרי, אני מגלה שאני בהיריון1 ולא עם תינוק שלי ושל אוריה, שלי ושל דוד! האמת היא, שזה לא ממש משנה לי. אני פשוט תמיד רציתי תינוק! ילד משלי! לא משנה מי יהיה אביו! אני פשוט שמחה להיות אמא לילד שימשיך את המורשת של משפחתי!

פרק ח': יומנו של דוד- ניצחון!

יומן, תקשיב, אתה לא תאמין איזה שבוע עבר עלי! נלחמנו כל הלוחמים הטובים ביותר מהעם מלחמות ובכולן ניצחנו! חיברנו את ישראל! את עמנו! אני יודע שהיו הרבה הרוגים בגלל כל המלחמות ואני מודה להם שהקריבו את עצם במלחמה בשביל העם, אבל למלחמות הללו ישנה סיבה! בשביל עם ישראל! לחבר אותו יחד! אני אשתחצן עכשיו אבל ניצחנו רק בזכות ה', בזכות שאנחנו חזקים ובזכותי! שהנהגתי את העם! הרבה בזכות ה' אבל הרוב בגללי!

אבל עדיין, תודה ה'!

פרק ז': יומנו של דוד- תודה!

הצעתי לה' שאני אבנה בית מקדש שכולו רק לו ולארון ה' והוא לא הסכים. אבל כל זה לא משנה, כי בלילה הוא אמר לי שהוא ימשיך את השושלת שלי, יבנה לי בית וגם ישמור וידאג למשפחתי- הרגשתי שאני חייב להודות לו איכשהו. אחרי כל מה שהוא עשה בשבילי ולכל עם ישראל, מגיעה לו תודה. אז התפללתי תפילה ארוכה אליו ורק הודיתי לו על כל מה שעשה.

אז תודה!💕

פרק ו': יומנה של מיכל- אוף!

הביאו היום את ארון ה' לירושלים- עיר דוד. דוד רקד כמו משוגע עם כל העם, בבגדים לא הולמים כאילו הוא אחד מפשוטי העם. הייתי חייבת להעיר לו על זה- זה לא נורמלי למלך! ואז, כל מה שהוא ענה זה שהוא טוב יותר מאבי, מכל ממני ומכל משדפחתי! פשוט לעג על המשפחה שלי ועלי! הוא גם אמר שהוא עובד בשביל ה' ושהריקוד לא היה בשביל העם, אלא בשביל ה'. אחרי זה, רק בגלל שדוד הוא המלך אז ה' היה לצידו ואני זו שנענשה! ועכשיו, לעולם לא יהיו לי ילדים!
שושלת אבי- נפלה ונכחדה!

פרק ו': יומנו של דוד- פשוט חוצפה!

חצופה אחת!
מיכל הזאת חושבת שהיא יכולה לבוא אליי ולהגיד לי מה שהיא רוצה! ועוד אחרי אירוע משמח לעמנו! והיא עוד צועקת עליי! מגיע לה העונש שהיא קיבלה! רגע, יומן, אתה לא יודע בכלל מה קרה... בוא נחזור אחורה למאורעות של תחילת היום...
בבוקר...
ווווווווווהו! הבאנו סוף סוף את ארון ה' לירושלים! זהו סוף תקופת הנדודים שלו! מעכשיו- הוא אך ורק כאן! אז מרוב שמחה, הורדתי את כל הבגדים הרשמיים שלי והתחלתי לרקוד!!! אני וכל האנשים שבסביבה רקדנו בכל רחובות העיר עם הארון! עד לכאן הכל היה מושלם! ואז פתאום, מיכל הופיעה והיא אומרת לי שאני לבוש כמו פשוטי העם ושזה לא מתאים למלך כמוני ולא מכבד ושאני משפיל את עצמי! עניתי לה שלא אכפת לי מה היא אומרת, ה' בחר בי כי הוא חשב שאני יותר טוב מאביה, ממנה ומכל משפחתה! ושאין לי בעיה להשפיל את עצמי- הכל בשביל ה'! אחרי שהיא דיברה ככה אליי, ה' נתן לה עונש שלא יהיו לה ילדים עד יום מותה! מגיע לה! ככה לא מדברים למלך! חצופה! 
שושלת שאול- נכחדת!

שיר ראפ על ירושלים

יו, יו, יו, יו,
היום כבשתי את העיר ירושלים, נהניתי מאוד, אני גאה כפליים.
כל מלך צריך עיר בירה, כי זה התנ"ך, אז אין לנו ברירה.
יו יו יו יו
חשבתי הרבה על שם מקורי, קראתי דוד כי זהו גם שמי.
זוהי עיר לא מיושבת לא בתוך שום שבט, אפילו יוכבד שם כבר לא יושבת.
יו, יו, יו, יו
כדי שלא יהיה סכסוך בין השבטים, ירושליים כאן, החיים יותר טובים.
יש לי בית, חדש חיי ת'חיים, כיף לי ממש והחיים מושלמים.
כולנו מתרגשים מהדירה החדשה ואפילו הילדים בוכים מרוב שמחה.
אז בואו נסיים עם טיפ לחיים, עם דוד כמלך החיים נהדרים.
בוום!

פרק ג': יומנו של יואב- מה עשיתי?!?!

יומן יקר,
אתה לא תאמין למה ששמעתי! אבנר בן- נר, שר צבאו של יש בושת הלך נגדו! הבנתי גם שאבנר בא אל דוד במטרה לכרות איתו ברית! איזה חצוף! אבל דוד הטיפש במקום לבחור שבתמורה לברית אבנר יעשה מעשה באמת גדול ומשפיע, ביקש את מיכל חזרה! זה ממש לא חכם בשבילו! אם אני הייתי שם- הייתי בוחר במשהו משמעותי יותר מזה בהרבה! ובטח משהו שקשור למלוכה שלי! זה מהלך כה טיפשי! שניה, דוד רוצה לדבר איתי...

דוד: כבר שמעת על הכל, נכון?
אני: כן, ואני רוצה להגיד לך משהו. זה מהלך לא טוב! אפילו גר7וע! יכלת לבקש משהו ענק שיועיל לך כשתמלוך! וזה מה שבחרת?
דוד: אני הלכתי לפי מה שהלב שלי רצה. ואני לא מתחרט כלל.
אני: אוף! אתה והשטויות שלך!

עכשיו, אחרי השיחה הזו, אני מחליט לקחת את העניינים לידיים ולהפסיק להקשיב רק לדוד! אלא גם להקשיב לעצמי! אני יוצא להרוג סוף סוף את האבנר הזה!

כעבור יום...

מה שעשיתי אתמול יעלה לי כל כך ביוקר! כולם עצובים עכשיו בגלל אבנר הזה! אפילו דוד וכולם בלוויה שלו! אני רוצה להחזיר לי את כבודי כאיש טוב! לכן, אני חייב ללכת ולהרוג איש בושת.

אחרי שהרגתי את איש בושת...

מה עשיתי?!?! כולם שונאים אותי אפילו יותר!

פרק ג': יומנה של מיכל- הפרידה מפלטיאל

יומני היקר,
אתה לא תאמין! אחרי 12 שנה שחייתי עם בעלי פלטיאל פתאום אני נאלצת לעזוב לחברון! ועוד במצוות דוד! אני לאר יודעת אם אני שמחה או עצובה. אני אוהבת את פלטיאל אבל גם את דוד ואני רוצה לחזור למקום טוב, שבו אני רצויה ולא מגורשת כי אחרי שגורשתי התבאסתי נורא ואז נישאתי לפלטיאל והכל נהיה די בסדר. כשסיפרו לי על זה היה אמצע הלילה. החלטתי עם עצמי שבבוקר אני אספר לפלטיאל אבל כשהגיע הבוקר לא יכלתי. לא הייתי מסוגלת. לא להסביר לו את זה ובמיוחד לא לשאת את תגובתו לפני שאלך כי אני יודעת שהוא יכעס מאוד. כדי להימנע מזה פשוט לקחתי את הדברים, השארתי פתק והלכתי.  
מצטערת פלטיאל, מעומק הלב.
אני מקווה שלמרות שיש לדוד נשים רבות הוא עדיין יתחשב בי ויזכור אותי ואת מה שעשיתי בשבילו, שהצלתי אותו ממוות ולבסוף אני זו שנענשה על כך. אני מקווה גם שתהיה לי ההזדמנות להרחיב איתו את המשפחה ושיהיה לנו ילדים משותפים.
זה היה אירוע מאוד פתאומי אני חייבת להגיד...
אכתוב בהמשך...

פרק ב' פסוקים ח'-כ"ח: יומנו של אבנר- איזה כישלון!

יומני היקר,
אני פשוט לא מאמין! היום הלכתי אל איש בשת (בנו של שאול) והפכתי אותו למלך על כל שבטי ישראל חוץ מיהודה. ואז הלכנו לבריכה ומהצד השני, נחש מי מופיע! דוד ואנשיו. בכדי לחסוך בהרוגים, החלטתי להציע ליואב בן-צרויה לעשות קרב ביניים בין 12 אנשים מכל צד. לבסוף, כולם נהרגו ואז התחילה מלחמה רגילה. איזה מעצבנים! אחרי הקרב, דוד ואנשיו ניצחו אותנו. ועכשיו למשהו אחר. אני הלכתי לי ופתאום גיליתי את אחיו של יואב, עשהאל עוקב אחריי. הזהרתי אותו שיפסיק או שזה יגמר לא טוב בשבילו. הוא לא הלך אז הרגתי אותו, במקום!
מקווה שפעם הבאה יהיה לי יום יותר טוב ופחות הרוגים.
נתראה מחר...

פרק ב' פסוקים א'-ז': יומנו של דוד- עוברים דירה!

מה נשמע יומן?
אצלי מדהים! כל היום שלי היה נפלא חוץ מדבר שאותו אתאר אחר כך- קודם כל מה שטוב. עברתי היום להרי החברון שבשבט יהודה עם אביגיל, אחינעם וכל אנשיי והכתירו אותי שם למלך! אז מעכשיו אני המלך בארץ כנען! אבל היום הזה קצת נהרס בגלל אנשי יבש גלעד. הם החליטו שבגלל שהם כה נאמנים למלכם הקודם שאול אז הם לוקחים את גופתו מהפלשתים וקוברים אותו. אנשי יבש גלעד, אתם צריכים להבין שתקופת השלטון של שאול נגמרה, שיש כבר מלך חדש! אז נפגשתי איתם והבהרתי להם את זה כי זה לא יכול להיות! גם אני עצוב על שאול אבל גם הם, בדיוק כמוני, צריכים להמשיך הלאה!
אי אפשר יום אחד שכולו רק מהנה? כל פעם צריך להיות משהו שיהרוס?
טוב, ביי יומן- אכתוב מחר אולי.

שמואל א' פרק כ"ח- שמואל ב' פרק א': יומנו של דוד- מות שאול

איזה יום...
התחילה מלחמה עם הפלשתים. לחמנו נגדיהם כבר כל היום! אבל הם לא מוותרים! וכל זה בגלל מה? בגלל ששאול חטא ולא הקשיב לה' בעמלק. הצבא שלנו עוד נלחם בחוץ נגד הפלשתים ויש שליח שאומר לי מה קורה בקרב. או, רק רגע הוא בדיוק בא להודיע לי משהו.

שליח: תקשיב, אתה לא מאמין מה קרה!
אני: נו, מה קרה שם?
שליח: שאול ויהונתן מתו בקרב!
אני: מה!?!? 
שליח: למה אתה לא שמח?
אני: אתה מודע לזה שהרגע המלך שלך מת? בחירת ה'? 
שליח: שכחתי, פשוט שמחתי כי אתה המלך...
אני: זה פשוט נורא! ואתה, לך מפה! אני רוצה להיות לבדי עכשיו!

אני יודע שכולם חשבו שברגע ששאול ימות אני אשמח ואצהל אבל זה פשוט לא נכון. עברנו מלא דברים יחד והוא עדיין בן אדם. אני גם זוכר ויודע שהוא ניסה להרוג אותי אבל זה רק בגלל שרוח ה' רעה נפלה עליו. אני יודע שהוא בן אדם טוב. וחוץ מזה, הוא היה בחירתו של ה' והמלך אז אני מכבד אותו. אבל יותר מזה- אני עצוב על יהונתן. החבר הכי טוב שלי! 😢 הוא היה כה אמיץ בקרב הזה!
איך נפלו גיבורים...
אני צריך קצת זמן לעכל את כל מה ששמעתי אז את השאר אכתוב אולי בפעם אחרת.

פרק כ"ה: יומנו של נבל חלק ב'- אחרי המסיבה

טוב, יומן

אני כותב בהמשך למה שכתבתי קודם, פשוט הייתי צריך להירגע קצת ולנוח. טוב, אז נגמר חג הגז ואנשי דוד כבר הלכו ועכשיו אני גם מרגיש יותר טוב, כנראה שתיתי הרבה אלכוהול במסיבה... טוב אני שניה מפסיק, אביגיל רוצה לדבר איתי...

השיחה:

אביגיל: נבל, אני צריכה לספר לך משהו. אני שמעתי שאנשי דוד הולכים לעשות משהו לך ולרכושך אז הלכתי והבאתי להם את כל מה שהם רצו.

אני: מה?!?!

אביגיל: נבל, נבל! תעורר!

*ביום זה נבל מצא את מותו. יהי זכרו ברוך. 

פרק כ"ה: יומנו של נבל חלק א'- ההצעה

איך עבר עליך היום?
לי עבר לא משהו יומן. עכשיו זה חג הגז ואני במסיבה ופתאום, משום מקום, אנשי דוד מגיעים ומציעים לי הצעה טיפשית! הם חושבים שבגלל שהם "שומרים" לי על השדות אז אני צריך להחזיר להם איזה משהו גם. אני חושב שהם באו דווקא אליי בגלל שאני עשיר. מה הם חושבים לעצמם? שאני אסכים? ועוד הם באים ומפריעים לי באמצע מסיבת חג הגז. חצופים! זה מה שהם! אז שידעו שאני לא מפחד מהם!
טוב אני חייב קצת להירגע, אמשיך אחר כך.